האם האיש המופיע בסרטון "פעם הייתי מגמגם" ... נרפא מגמגום? לא כל כך מהר.
מאת: הבלוגרStuttering Stanley [תרגום - נ.ג]
נתקלתי בגבר ביוטיוב ששמו בערוץ הוא "Iusedtostutter" או, במילים פשוטות, "פעם הייתי מגמגם". קוראים לו רשאד (מאז כתיבת הבלוג, רשאד כבר לא מופיע ביוטיוב, אבל הסרטון שלו עם טוני רובינס עדיין מקודם על ידי תומכי טוני רובינס – נ.ג)
רשאד העלה שישה סרטונים והם עוסקים בשיטה שלו ל"ריפוי" גמגום - על ידי דיבור "מהלב". ממה שהבנתי, הוא תלמיד לשעבר של טוני רובינס, גורו לעזרה עצמית, שהעצים מיליוני אנשים דרך ארועי המוטיבציה שלו, ספרים רבים וקלטות. אין ספק שטוני רובינס עזר לאנשים רבים ואין ספק שרבות מהשיטות שלו לעזרה עצמית הן אמיתיות ואפקטיביות. וזה נכון, לעתים קרובות, מה שעוצר אותנו הוא הפחדים שלנו והנקודת מבט הפסיכולוגית שלנו. לפעמים אנחנו האויב הגרוע ביותר שלנו. ואולי יש אמת כלשהי ברעיון שחלק מהגמגום שלנו נגרם על ידי איזושהי לולאה פסיכולוגית של כישלון שמובילה ללא הרף ליותר לגמגום.
מה שמפריע לי בסרטונים של רשאד זה, שהוא אומר שאנחנו "בוחרים" לגמגם. הוא אומר שזה ממלא צורך כלשהו בחיים שלנו שגורם לנו להסתמך או להתמכר לגמגום כדי להתגבר על חוסר רגשי. אלה הצהרות רגשיות, אך אינן מבוססות על הוכחה מדעית אמיתית או על מחקר רפואי. אני מוטרד גם מהעובדה שהוא טוען שהוא מצא את התרופה לגמגום.
וזו הסיבה:
אחד הדברים הראשונים ששמתי לב אליהם אצל רשאד זה שלמרות טענותיו, זה ברור שהוא עדיין מגמגם. אני לא מציין את זה כדי לומר, "הנה, תראה, אתה עדיין מגמגם, אז אתה משקר!" אני מציין את זה כדי להראות שהוא בבירור מיישם סוג של חיזוק חיובי עצמי שהאמירה עצמה שהוא נהג לגמגם, איכשהו תבוא לידי ביטוי במציאות באמצעות ביטחון וכוח רצון בלבד.
הגמגום של רשאד הוא מינימלי, אתן לו את זה. אבל, שימו לב לאופן המודגש בו הוא מדבר. הוא מכנה זאת, "לדבר מהלב", אבל, באמת, זה רק סוג של הסחת דעת. זה גם בא לידי ביטוי אצל מגמגמים רבים כאשר הם מדברים עם מבטא זר (לא אמיתי), או כאשר הם מעמידים פנים שהם ג'ון וויין או כאשר הם פועלים מתוך תסריט של דמות אחרת.
זו למעשה סוג מקובל וידוע של טיפול בקלינאות תקשורת. כאשר כמה מגמגמים מדברים בקול מודגש מאוד (כמו נואמים מוטיבציוניים), הגמגום שלהם כמעט נעלם. הבעיה בסוג זה של טיפול בדיבור היא שבמקום להתמקד ב*מה* שרוצים להגיד, ממוקדים יותר ב*איך* אומרים את זה.
זה עובד כל עוד אתה ממשיך לשמור על הקול המודגש. מה שקורה בהכרח הוא שבסופו של דבר אינך מסוגל לשמור על סגנון דיבור כזה יותר מדי זמן. זה הופך להיות מעייף ומיגע, לא רק עבור המגמגם, אלא גם עבור המאזין. דמיין לעצמך שאתה מנסה להשתמש בקול המודגש (או המטיף) הזה של "טוני רובינס" כשאתה בבית קפה מול חבר שלך. השיטה עובדת טוב כשאתה מנסה להניע מישהו באמצעות נאום מוטיבציה, זה יעבוד טוב כשאתה מטיף לדת כלשהי, זה יעבוד טוב כשמדברים על משהו רגשי. אבל, אם אתה מתיישב ומשתמש בו כדי לספר למישהו איך להוריד אפליקציה לטלפון, אתה תישמע כמו אידיוט.
ואל תשכחו את הדבר החשוב ביותר בשיטה זו: היא פשוט לא עובדת עבור כל סוג גמגום. כפי שקורה בכל הטיפולים והשיטות.
לצורך ההוכחה לתצפיות שלי לגבי רשאד, כנסו לסרטון האחרון שלו בו הוא עומד במטבחו ומדבר על השיטה שלו (הסרטון כבר לא קיים – נ.ג). תבחינו שהוא כמו בהצגת יחיד - מטיף על הריפוי שלו בקול רם מאוד ומודגש. הדיבור שלו מלא בתנועות ידיים ובמלים מאוד רגשיות, חזקות ומשפיעות שנבחרו בקפידה. הוא נשמע כמו נואם מוטיבציוני (כמו טוני רובינס). כנואם מגמגם מנוסה, רשאד מונע את ההיסוסים שלו ובוחר את המילים שיוצאות לו מהפה בקפידה... שני סימנים גדולים שהוא נמנע ממצב תקיעה (גמגום).
אני משתמש באותה שיטה כשאני מדבר בפומבי, מול קבוצות עם ילדי בבית החולים ואפילו כאשר אני מייעץ אחד על אחד עם ילד. כשאני במצב מטיף/מוטיבציוני – הדמות במצב "מופעל" והגמגום הופך להיות מינמלי. הבעיה היא שאתה לא יכול לעשות את זה כל הזמן.
יש סרטון נוסף (כבר לא קיים – נ.ג) בו הוא יושב באופן רגוע בסלון ביתו ומדבר על אותה תרופה, אבל הקול המודגש כבר לא קיים (כי הוא בבית ולא על במה) והוא פשוט מנהל שיחה. הגמגום שלו תכוף יותר ובשלב מסוים הוא מתנצל על מה שברור שהוא גמגום ואז נוזף בעצמו על כך.
תנו לי להיות ברור: אני לא כותב את זה כדי להטריד את ראשד או את מאמציו של מישהו "לדבר מהלב". אני מפרסם את זה כדי לחשוף בדיוק על מה אנחנו מדברים כאן. זו לא תרופה... זו שיטה שתעניק לאנשים מסוימים יותר ביטחון, וזו שיטה שתעבוד לפעמים עם אנשים מסוימים, אבל כפי שאנו יכולים לראות בבירור גם עם רשאד, היא אפילו לא עובדת כל הזמן על אנשים שמיישמים את השיטה.
אם זה עוזר לבנות את הביטחון שלך, אני מברך על מאמציך. אם מה שהוא אומר גורם לך להתבייש כשהוא אומר לך שאתה "בוחר לגמגם", אז אני אומר שהבושה היא של רשאד. השיטה פשוט לא תעבוד עבור כולם.
אם זה היה "תרופה" כפי שרשאד אומר, השיטה לא הייתה נחוצה לאחר זמן מה.
כאשר קיבלתי את החיסון שלי נגד הפוליו בילדותי, לא היה לי שום דבר אחר שהייתי צריך לעשות לעשות. זה היה הסוף של מאמציי להילחם במחלה – החיסון היה חד פעמי וזהו.
העובדה שרשאד צריך להחיל את השיטה שלו מדי יום במצבי הדיבור שלו, היא הוכחה שזו לא תרופה אלא שיטה שוטפת. ואם זה ימשיך לעבוד אצלו או עם מישהו אחר, זה נפלא.
טקסט מקורי:
Comments
Post a Comment